מה ההבדל בין הצלחה יחסית להצלחה מוחלטת?

הצלחה יחסית היא כאשר האדם משיג חלק מהמטרה שהציב לעצמו, למשל, אם אדם רוצה לאהוב במאה אחוז והוא מצליח לאהוב מעט, זו הצלחה יחסית. הצלחה מוחלטת היא כאשר האדם משיג את המטרה בשלמות, לדוגמה, כאשר הוא אוהב באופן מלא ומושלם. אליעד כהן מסביר כי להצלחה היחסית יש שני צדדים: מצד אחד, היא עשויה לעודד את האדם להמשיך ולהתאמץ לעבר ההצלחה המוחלטת, כי הוא רואה את היתרונות שבהשגת הצלחה חלקית ורוצה להרחיב אותה. מצד שני, הצלחה חלקית יכולה לגרום לאדם להסתפק במועט ולוותר על ההצלחה המוחלטת, משום שהוא עלול להרגיש שזה מספיק לו ואין צורך להתאמץ יותר.

לדוגמה, אם אדם רוצה לקבל סכום כסף גבוה מאוד, נניח שני מיליון, יש לו כמה אפשרויות לבקש את הכסף:

• אפשרות אחת היא לבקש את הסכום המלא של שני מיליון. במקרה כזה, אם יגידו לו לא, הוא אולי יוכל להתפשר על סכום נמוך יותר.
• אפשרות שנייה היא לבקש רק חצי מהסכום (מיליון), אבל אז יש סיכון שיסתפק במועט ולא יקבל מעבר לכך.

לפי אליעד, השאלה מה עדיף תלויה מאוד בהקשר, במטרה ובאופן החשיבה של האדם.

מה המשמעות של אושר יחסי לעומת אושר מוחלט?

אושר יחסי הוא מצב שבו האדם מרגיש טוב, אך עדיין חסר לו משהו, ולכן הוא עדיין רוצה יותר. לדוגמה, כשאדם בעבודה והדברים מסתדרים בדיוק כמו שהוא רוצה, הוא עשוי לקוות שהמצב יישאר כפי שהוא. זהו אושר יחסי, כי האדם עדיין תלוי בנסיבות משתנות. לעומת זאת, אושר מוחלט הוא מצב בו האדם לא מרגיש שחסר לו שום דבר כלל, ולכן הוא כלל לא חושש שהמצב ישתנה.

לדוגמה, אליעד מביא את המקרה של נסיעה בכביש פתוח לחלוטין. הנהג נהנה מהדרך הפתוחה ומאחל לעצמו שהיא תישאר פתוחה לעד. זהו אושר יחסי, כי הוא עדיין תלוי בכך שהכביש יישאר פתוח. לעומת זאת, אילו האדם היה מאושר באופן מוחלט, הוא כלל לא היה מודאג מכך שהכביש יהיה פתוח או סגור, כי הוא אינו תלוי בשום תנאי חיצוני.

מהו פרדוקס החלל הפנוי וסוד הצמצום?

אליעד כהן מסביר את פרדוקס החלל הפנוי, אשר קשור בתפיסה הרוחנית של בריאת העולם וסוד הצמצום, מושגים שמקורם בקבלה ובתורתו של רבי נחמן. לפי הרעיון של החלל הפנוי, אלוהים או המציאות המוחלטת ממלאים את כל המרחב בצורה מוחלטת, ולכן אין שום אפשרות שיתקיים משהו נוסף מלבד האלוהים עצמו. הפרדוקס הוא כיצד בכל זאת קיימים דברים נוספים בעולם, כמו חפצים או בני אדם, שהם כביכול לא האלוהים עצמו?

אליעד מסביר שהבעיה היא שכדי שיתקיים דבר נוסף, האלוהות צריכה כביכול "לזוז הצידה" וליצור חלל פנוי, מקום שאין בו את המהות המוחלטת, כדי שיתאפשר קיום של דבר אחר. אך הדבר הזה הוא בלתי אפשרי, כי אם האלוהות היא אינסופית וממלאת הכל, היא לא יכולה ליצור מקום פנוי מעצמה.

כיצד פותרים את פרדוקס המהות והצורה?

הסבר נוסף שאליעד מציג הוא ההבדל בין מהות לצורה. המהות היא המציאות הבסיסית שממלאת את הכל, והצורה היא הביטוי שלה במציאות, למשל, כיסא הוא צורה של המהות. אם באמת אין הבדל בין המהות לצורה, הרי שהכיסא ממולא לחלוטין על ידי המציאות, ולכן אין לכיסא מקום בפני עצמו. אך אם יש הבדל...