האם יכולים שני דברים לתפוס את אותו המקום באותו הזמן?

אליעד כהן מסביר תחילה את הרעיון הבסיסי שדבר שתופס מקום וזמן לא יכול לשתף את אותו המרחב והזמן עם דבר אחר. הוא נותן דוגמה פשוטה: אם יש חדר מלא באוויר ונכניס לתוכו כדור או גרגיר חול, בהכרח האוויר במקום שבו נכנס הגרגיר יצא החוצה. כלומר, בכל מקום פיזי שבו יש אטומים של דבר מסוים, אי אפשר להכניס אטומים של דבר אחר בלי להוציא משהו מהחלל הקודם.

אליעד מדגיש שאפילו אם נדמה לנו שניתן לדחוס אוויר או למלא חדר בצורה דחוסה יותר, זה עדיין יהיה כרוך בדחיסת אטומים ובשינוי פיזי של המרחב. הוא נותן דוגמה נוספת של הכנסת בלוק לתוך חדר, ומסביר שבכל מצב פיזי שבו מוכנס אובייקט לחדר, משהו אחר חייב לצאת.

הדיון מתקדם לשאלה הפילוסופית: האם שני דברים יכולים להימצא באותו מקום בדיוק באותו זמן? כאן אליעד כהן מביא דוגמה נוספת מהעולם האטומי: כשמסתכלים דרך מיקרוסקופ, מתברר שלמרות שאנו תופסים את החומר כ"שלם", הוא בנוי מחלקיקים ומרווחים, כך שבאופן תאורטי אפשר להכניס משהו קטן יותר בין החלקיקים, כמו גלי רדיו או חלקיקים זעירים. עם זאת, הוא מדגיש שאף פעם לא מדובר באותו מקום בדיוק, אלא תמיד במקומות שונים במובנים שונים.

האם אטומים ותפוח נמצאים באותו מקום ובאותו זמן?

אליעד נותן דוגמה נוספת של תפוח ואטומים, ושואל: האם התפוח והאטומים שלו נמצאים באותו מקום? הוא מראה שמבחינה פיזית כן, אך מבחינה רעיונית, כשחושבים על "תפוח" ועל "אטומים" מדובר בשני מושגים נפרדים, כלומר, לא בדיוק אותו מקום רעיוני, ולכן הם לא באמת זהים.

הוא מרחיב ומדבר על "מקום מופשט", כמו מחשבות ורגשות שתופסים מרחב מסוים במובן מופשט. לדוגמה, מחשבה אחת יכולה למנוע את קיומה של מחשבה אחרת באותו הרגע, כי היא תופסת את ה"מקום" שלה.

איפה נמצא אלוהים אם הוא בכל מקום?

אליעד מתייחס לתפיסות שונות של המושג אלוהים ושואל: אם אלוהים נמצא בכל מקום ובכל זמן, איפה יש מקום לדברים אחרים להתקיים? אם הוא באמת ממלא את כל המציאות בכל המובנים האפשריים, לא ייתכן שיהיו מושגים או אובייקטים אחרים, כי אז כולם היו בעצם אותו דבר. זה אומר שאלוהים לא יכול להיות נפרד משום דבר, ואז אין שום משמעות לקיומם של דברים נוספים. מצד שני, אם הוא לא בכל מקום ובכל זמן, זה אומר שהוא מוגבל ולכן הוא לא אלוהים אינסופי.

כדי להתמודד עם זה, אליעד מציג את תורת הצמצום לפי הקבלה היהודית וליקוטי מוהר"ן. לפי התורה הזו, לפני בריאת העולם הכל היה אינסופי, מלא באור אינסופי, ואלוהים צמצם את עצמו, פינה מקום, ויצר חלל פנוי כדי לברוא בו את העולם. אך אליעד מדגיש שיש כאן פרדוקס שלא ניתן להבין אותו: אם אלוהים אינסופי, איך הוא צמצם את עצמו? לאן הוא זז אם לא היה מקום לפני כן? אם היה לאן לזוז, אז כבר היה מקום וזמן.

אליעד מסביר שהשאלה הזו נקראת "סוד החלל הפנוי" ו"פרדוקס הצמצום" והיא חסרת פתרון הגיוני. רבי נחמן מלמד שהתשובה לשאלה זו היא בלתי אפשרית להבנה, מכיוון שהשכל האנושי לא יכול לתפוס מצב שבו יש גם משהו (יש) וגם כלום (אין) בו זמנית. הוא מסביר שבמציאות, הכלום והיש הם דבר אחד בדיוק, והמהות העמוקה של המציאות היא שאין הבדל אמיתי בין יש לאין.

מה המשמעות של בריאת העולם יש מאין?

אליעד עובר לנושא של "בריאת העולם יש מאין" ואומר שאינטואיטיבית לא הגיוני שהעולם נברא מכלום, כיוון שבחיינו היום - יומיים אף אחד מעולם לא ראה "יש מאין". מה שרואים זה תמיד...