האם הרגע הזה הוא תוצאה של הרגע הקודם?

בשיחה עם היועץ המומחה אליעד כהן עולה שאלה מרכזית שעוסקת בנושא הסיבתיות: האם כל רגע נתון הוא תוצאה הכרחית של הרגע הקודם, או שכל רגע עומד בפני עצמו ללא תלות ברגעים הקודמים? המשתתף תוהה לגבי הרגע הנוכחי שלו ושואל: "למה כרגע הוא ככה? למה אני מחפש רגעים אחרים שיסבירו לי למה כרגע זה ככה?". השאלה מעידה על הרצון להבין האם התשובות לשאלות בהווה חייבות להסתמך על העבר, או שההווה יכול להתקיים בצורה עצמאית לחלוטין ללא קשר למה שקרה לפניו.

מה הקשר בין השאלות על סיבתיות לבין בריאת העולם?

השיחה עוברת במהרה לנושא של בריאת העולם, כאשר המשתתף מתעניין בקשר שבין השאלה למה העולם קיים כפי שהוא כרגע לבין התפיסה של בריאת העולם. המשתתף שואל: "אם רציתי תשובה לשאלה מי ברא את העולם, האם זה מסביר לי למה העולם כזה כרגע?". אליעד כהן עונה על כך באופן ביקורתי ושואל בחזרה: "מה זה בכלל בריאת העולם? מי המציא שיש בכלל בריאה?". אליעד טוען שאי אפשר באמת לתפוס את רעיון הבריאה, שכן המחשבה שמשהו נוצר מאין היא אבסורדית ולא נתפסת בשכל האנושי. אליעד מדגיש כי אפילו אם נקבל באופן זמני את רעיון הבריאה (לדוגמה, המפץ הגדול), עדיין זה לא יפתור את השאלה של למה המציאות ברגע הנוכחי היא כפי שהיא. הוא אומר: "אם אתה חושב בהיגיון אתה בכלל לא תגיד שהוא נברא, כי מאין לא יכול להיות יש".

אליעד מוסיף, כי מי שחושב שהגיוני שהעולם נוצר יש מאין, הרי שמנקודת המבט הזו, הכל יכול להיות. ולכן כל רגע הוא בפני עצמו ולא המשך של הרגע הקודם. ולכן מי שמאמין שהעולם נוצר יש מאין, הרי שמנקודת מבטו תמיד אפשרי לשאול, למה כרגע המציאות כך או אחרת. כי אם העולם יכול להיווצר יש מאין, הרי שכל רגע יכול להיות עולם חדש בלי תלות ברגע הקודם.

מה ההבדל בין להבין סיבה לבין להרגיש שהבנו סיבה?

המשתתף מציין באופן ברור את ההבדל בין להבין סיבה לבין התחושה הרגשית שנלווית לכך. הוא אומר: "אם קיבלתי את הסיבה באופן מלא, היא אמורה להעלים לי את השאלה". כלומר, אם האדם קיבל תשובה שלמה ומלאה לסיבה, לא אמורה להיות לו יותר שאלה פנימית לגבי הנושא. אך בפועל, הוא מודה, לעיתים קרובות השאלה הפנימית ממשיכה להטריד אותו גם לאחר שקיבל הסבר אינטלקטואלי מלא. אליעד מסביר כי אם האדם באמת מאמין שכל רגע הוא תוצאה של הרגע שקדם לו, הוא עשוי להסתפק בתשובה לוגית שמבוססת על העבר. אולם אם האדם תופס שכל רגע עומד בפני עצמו, שום הסבר שמבוסס על אירועים קודמים לא יספק אותו.

כיצד דוגמת האדם והכריש מבהירה את נושא הסיבתיות?

אליעד משתמש בדוגמה פשוטה וציורית כדי להמחיש את הנושא. הוא אומר: "אם אומרים לי שהבן אדם לא יצא מהמים כי טרף אותו כריש, אם זה מספק אותי, אני מבין איפה האיש - בתוך הבטן של הכריש". לכאורה, זו תשובה פשוטה וברורה. אך אליעד שואל, האם התשובה הזו באמת מחייבת שהאיש עדיין בבטן הכריש ברגע זה? אם כל רגע עומד בפני עצמו, מדוע לא יכול האדם פשוט להופיע מחדש באופן אחר, ללא קשר לכריש שטרף אותו קודם? השאלה של אליעד מדגישה את החשיבה הרדיקלית: אם באמת מאמינים שכל רגע בפני עצמו, אז שום דבר מהרגע הקודם לא יכול בהכרח לחייב את הרגע הנוכחי.

מה המשמעות של לראות כל רגע כעומד בפני עצמו?

אליעד כהן מבהיר שכאשר אדם באמת תופס שכל רגע בפני עצמו, הוא חייב לנתק את עצמו מכל הנחות היסוד לגבי המשכיות. הוא מדגים זאת במציאות היומיומית: "אם כל רגע בפני עצמו, איך אתה יודע שאתה יכול לשתות את המים שבכוס? אולי זה פצצה?". כלומר, ללא הנחת המשכיות וזמן, אין אפשרות אמיתית לתפקד בצורה הגיונית במציאות. החוויה האנושית הטבעית היא של המשכיות וזמן. אליעד מדגיש שהחוויה של מציאות האדם לא מאפשרת באמת תפיסה מוחלטת של ניתוק בין רגע לרגע...