15:13ניסים, מתן תורה, יציאת מצרים, בריאת העולם - היה או לא היה?
האם מתן תורה אכן התרחש במציאות?
הוויכוח סביב השאלה האם מתן תורה ויציאת מצרים התרחשו במציאות מתנהל בין אלו שטוענים שהסיפורים הללו אכן התרחשו, לבין אלו שמכחישים אותם וטוענים שהם לא התרחשו. לכאורה, משמעות הוויכוח פשוטה: אם מתן תורה באמת קרה, אז יש אלוהים ויש מצוות שאותן צריך לקיים, ואם לא היה, אז לא חייבים לקיים מצוות ואין מחויבות דתית. אך למעשה, אליעד כהן טוען שזה ויכוח סרק ומיותר לגמרי, משום שאין שום משמעות אמיתית לשאלה האם הניסים הללו אכן התרחשו.
מהי משמעות הניסים והאם הם מוכיחים את קיומו של אלוהים?
אליעד מסביר שהדתיים כל הזמן מנסים להוכיח את קיומו של אלוהים דרך הניסים, בטענה שאם מתרחשת תופעה בלתי מוסברת, היא מוכרחה להיות פעולה של אלוהים. מתן תורה מתואר כאירוע מלא אותות ומופתים שמוכיחים לכאורה את קיומו של כוח עליון. עם זאת, אליעד מדגיש שבעצם, אף אירוע לא מהווה הוכחה מוחלטת לשום דבר. הוא מדגים שהטענה של הדתיים - לפיה נס בהכרח אינו יכול להיות אקראי - אינה נכונה בהכרח. הוא טוען כי גם אם מישהו אומר שאלוהים גרם לנס, עדיין נשאלת השאלה מדוע אלוהים רצה לעשות דווקא את הנס הזה, וכל תשובה לכך מובילה שוב לשאלה נוספת, ובסוף לתובנה שהכל בעצם אקראי.
מדוע הרצון של אלוהים נתפש כאקראי?
כאשר אליעד בוחן את הרעיון לפיו אלוהים החליט לעשות ניסים, מתברר שהסיבה האמיתית לכך אינה קיימת, מפני שלאלוהים אינסופי אין באמת סיבות לרצונו. אליעד מתאר כי אם אלוהים היה רוצה שאנשים יכירו בו, הוא היה יכול לעשות זאת ללא ניסים, כי הוא כל יכול. אם הוא עושה משהו למטרה כלשהי, הרי שהוא יכול היה להשיג את המטרה בלי פעולות מקדימות. המשמעות היא שכל מה שאלוהים עושה הוא רק בגלל עצם העשייה, ולא מסיבה חיצונית. מכאן מגיעים למסקנה כי הרצון של אלוהים הוא אקראי לחלוטין, וכי אי אפשר באמת להסביר למה הוא עשה פעולה מסוימת דווקא בצורה מסוימת ולא אחרת.
כיצד אלוהים נתפס כאחד עם המציאות?
אליעד טוען כי רוב האנשים, במיוחד הדתיים, תופסים את אלוהים בצורה מעוותת. הם מדמיינים שיש אלוהים מצד אחד ועולם מצד שני, וכי לפעמים אלוהים מתערב ולפעמים לא. אבל לפי תפיסתו של אליעד, אלוהים אינו ישות נפרדת מהמציאות, אלא אלוהים הוא ההוויה עצמה - המציאות שתמיד קיימת ושלא יכולה שלא להתקיים. אי אפשר לחשוב על מצב בו המציאות לא קיימת, כי גם אם המפץ הגדול לא התרחש, עדיין היתה קיימת מציאות אחרת כלשהי. מכאן, שהמציאות עצמה תמיד קיימת, והיא בעצם אלוהים.
האם יש הבדל בין נס גדול לבין אירועים שגרתיים?
לפי ההסבר של אליעד, אין שום הבדל בין נס גדול לבין אירועים יומיומיים. הנס הגדול ביותר הוא עצם קיום המציאות והמפץ הגדול - הרגע בו הכל התהווה מאפס מוחלט. אם אדם מבין שבכל רגע ורגע מתרחש למעשה נס הבריאה מחדש, הוא כבר לא מתרגש מנס ספציפי שקרה בעבר כמו מתן תורה או יציאת מצרים. כל דבר שקורה, אפילו פעולה פשוטה כמו דיבור או הזזת אצבע, מתהווה בכל רגע מחדש מאותו כוח בדיוק, ולכן לא שונה במהותה מאירועים הנחשבים ל"נס".
האם קיימת בכלל בחירה חופשית אם הכל מאלוהים?
כאשר מבינים שהמציאות מתהווה כל רגע מחדש על ידי אותו כוח אינסופי, שאלת הבחירה החופשית הופכת לחסרת משמעות. לפי אליעד, האדם אינו באמת בוחר דבר, כי הכל מתהווה על ידי אותו הכוח בכל רגע. גם אנשים דתיים שחושבים שהם חייבים לקיים מצוות, וגם חילוניים שחושבים שיש להם בחירה חופשית, כולם מונעים בפועל מאותו כוח. אפילו הטעויות או "הטיפשות" כביכול, לפיה אנשים חושבים שהם צריכים לקיים או לא לקיים מצוות - גם היא נבראת על ידי אותו כוח בדיוק.
מדוע מי שמבין זאת חווה חיים טובים יותר?
אליעד מסביר שמי שמבין לעומק את הרעיון שכל המציאות מתחדשת בכל רגע מחדש, חווה בכל רגע את הנס הגדול של הבריאה מחדש. אדם כזה לא עסוק בוויכוחים על העבר, ולא צריך להוכיח קיומו של אלוהים דרך ניסים או אירועים היסטוריים. במקום זאת, הוא חווה תחושה של שלמות ואחדות עם המציאות, כי הוא מבין שכל מה שמתרחש הוא ביטוי של אותו כוח אינסופי בדיוק, בכל רגע ורגע מחדש.
הוויכוח סביב השאלה האם מתן תורה ויציאת מצרים התרחשו במציאות מתנהל בין אלו שטוענים שהסיפורים הללו אכן התרחשו, לבין אלו שמכחישים אותם וטוענים שהם לא התרחשו. לכאורה, משמעות הוויכוח פשוטה: אם מתן תורה באמת קרה, אז יש אלוהים ויש מצוות שאותן צריך לקיים, ואם לא היה, אז לא חייבים לקיים מצוות ואין מחויבות דתית. אך למעשה, אליעד כהן טוען שזה ויכוח סרק ומיותר לגמרי, משום שאין שום משמעות אמיתית לשאלה האם הניסים הללו אכן התרחשו.
מהי משמעות הניסים והאם הם מוכיחים את קיומו של אלוהים?
אליעד מסביר שהדתיים כל הזמן מנסים להוכיח את קיומו של אלוהים דרך הניסים, בטענה שאם מתרחשת תופעה בלתי מוסברת, היא מוכרחה להיות פעולה של אלוהים. מתן תורה מתואר כאירוע מלא אותות ומופתים שמוכיחים לכאורה את קיומו של כוח עליון. עם זאת, אליעד מדגיש שבעצם, אף אירוע לא מהווה הוכחה מוחלטת לשום דבר. הוא מדגים שהטענה של הדתיים - לפיה נס בהכרח אינו יכול להיות אקראי - אינה נכונה בהכרח. הוא טוען כי גם אם מישהו אומר שאלוהים גרם לנס, עדיין נשאלת השאלה מדוע אלוהים רצה לעשות דווקא את הנס הזה, וכל תשובה לכך מובילה שוב לשאלה נוספת, ובסוף לתובנה שהכל בעצם אקראי.
מדוע הרצון של אלוהים נתפש כאקראי?
כאשר אליעד בוחן את הרעיון לפיו אלוהים החליט לעשות ניסים, מתברר שהסיבה האמיתית לכך אינה קיימת, מפני שלאלוהים אינסופי אין באמת סיבות לרצונו. אליעד מתאר כי אם אלוהים היה רוצה שאנשים יכירו בו, הוא היה יכול לעשות זאת ללא ניסים, כי הוא כל יכול. אם הוא עושה משהו למטרה כלשהי, הרי שהוא יכול היה להשיג את המטרה בלי פעולות מקדימות. המשמעות היא שכל מה שאלוהים עושה הוא רק בגלל עצם העשייה, ולא מסיבה חיצונית. מכאן מגיעים למסקנה כי הרצון של אלוהים הוא אקראי לחלוטין, וכי אי אפשר באמת להסביר למה הוא עשה פעולה מסוימת דווקא בצורה מסוימת ולא אחרת.
כיצד אלוהים נתפס כאחד עם המציאות?
אליעד טוען כי רוב האנשים, במיוחד הדתיים, תופסים את אלוהים בצורה מעוותת. הם מדמיינים שיש אלוהים מצד אחד ועולם מצד שני, וכי לפעמים אלוהים מתערב ולפעמים לא. אבל לפי תפיסתו של אליעד, אלוהים אינו ישות נפרדת מהמציאות, אלא אלוהים הוא ההוויה עצמה - המציאות שתמיד קיימת ושלא יכולה שלא להתקיים. אי אפשר לחשוב על מצב בו המציאות לא קיימת, כי גם אם המפץ הגדול לא התרחש, עדיין היתה קיימת מציאות אחרת כלשהי. מכאן, שהמציאות עצמה תמיד קיימת, והיא בעצם אלוהים.
האם יש הבדל בין נס גדול לבין אירועים שגרתיים?
לפי ההסבר של אליעד, אין שום הבדל בין נס גדול לבין אירועים יומיומיים. הנס הגדול ביותר הוא עצם קיום המציאות והמפץ הגדול - הרגע בו הכל התהווה מאפס מוחלט. אם אדם מבין שבכל רגע ורגע מתרחש למעשה נס הבריאה מחדש, הוא כבר לא מתרגש מנס ספציפי שקרה בעבר כמו מתן תורה או יציאת מצרים. כל דבר שקורה, אפילו פעולה פשוטה כמו דיבור או הזזת אצבע, מתהווה בכל רגע מחדש מאותו כוח בדיוק, ולכן לא שונה במהותה מאירועים הנחשבים ל"נס".
האם קיימת בכלל בחירה חופשית אם הכל מאלוהים?
כאשר מבינים שהמציאות מתהווה כל רגע מחדש על ידי אותו כוח אינסופי, שאלת הבחירה החופשית הופכת לחסרת משמעות. לפי אליעד, האדם אינו באמת בוחר דבר, כי הכל מתהווה על ידי אותו הכוח בכל רגע. גם אנשים דתיים שחושבים שהם חייבים לקיים מצוות, וגם חילוניים שחושבים שיש להם בחירה חופשית, כולם מונעים בפועל מאותו כוח. אפילו הטעויות או "הטיפשות" כביכול, לפיה אנשים חושבים שהם צריכים לקיים או לא לקיים מצוות - גם היא נבראת על ידי אותו כוח בדיוק.
מדוע מי שמבין זאת חווה חיים טובים יותר?
אליעד מסביר שמי שמבין לעומק את הרעיון שכל המציאות מתחדשת בכל רגע מחדש, חווה בכל רגע את הנס הגדול של הבריאה מחדש. אדם כזה לא עסוק בוויכוחים על העבר, ולא צריך להוכיח קיומו של אלוהים דרך ניסים או אירועים היסטוריים. במקום זאת, הוא חווה תחושה של שלמות ואחדות עם המציאות, כי הוא מבין שכל מה שמתרחש הוא ביטוי של אותו כוח אינסופי בדיוק, בכל רגע ורגע מחדש.
- מתן תורה ומשמעותו
- יציאת מצרים והניסים ההיסטוריים
- תפיסת האלוהות ככוח אחד
- הרצון האקראי של אלוהים
- התהוות המציאות בכל רגע
- המפץ הגדול כנס הגדול ביותר
- בחירה חופשית אל מול הכל בידי שמים
האם מתן תורה התרחש באמת?
הסיפור על מתן תורה מעורר ויכוח בין אלו שטוענים שהאירוע התרחש, לבין אלו המכחישים וטוענים שהוא לא קרה. יש הטוענים כי אם אכן התקיים מתן תורה, הרי שיש אלוהים ומצוות, ואז האדם מחויב לקבל זאת. מאידך, אם מתן תורה לא היה, אין מחויבות לקיים מצוות. עולה השאלה, האם בכלל יש משמעות לשאלה אם הוא היה או לא היה?
מהי משמעות הוויכוח על הניסים והנפלאות?
הדתיים משתמשים ברעיון הנס כהוכחה לקיומו של אלוהים: אם קורה אירוע בלתי מוסבר, הם מייחסים אותו לאלוהים. לפי גישה זו, מתן תורה היה מלווה בניסים ונפלאות, ועל כן משמש הוכחה מוצקה לכאורה לדבר קיומו של כוח עליון. אולם נטען פה שכל חקירה לעומק מובילה למסקנה של אקראיות, שכן גם אם יש כוח אלוהי, מתעוררת השאלה מה גרם לו לרצות לפעול דווקא באופן הזה. בסופו של דבר, הרצון של אלוהים נתפש כרצון אקראי, מכיוון שאי אפשר להסביר מה גרם לו.
מדוע התפישה על אלוהים כישות נפרדת מולידה חקירות אינסופיות?
כאשר אדם מניח שאלוהים הוא ישות נפרדת מהמציאות - יש אלוהים ויש עולם - נשאלת השאלה למה אלוהים בחר לבצע ניסים. אם המטרה היא להראות שהוא קיים, הוא הרי כל יכול ויכול היה לעשות זאת בדרכים פשוטות יותר. החקירה מובילה לנקודה שבה, אם אין סיבה ממשית לרצון של אלוהים, אז למעשה הכל חוזר לאקראיות. מצד שני, אם הרצון שלו נוצַר על ידו עצמו, עדיין צריך לשאול מה גרם לו לרצות להוליד את הרצון הזה. כך או כך, עולה הטענה כי כל ניסיון לתלות את הכל בפעולה של אלוהים לבסוף מוביל להבנה שהפעולה אקראית.
למה הכל נראה אקראי מצד האמת?
על פי הטיעון המוצג, אלוהים הוא כוח אינסופי ולא ניתן לייחס לו סיבות בתוך ממד הזמן והמרחב שלנו. אם שואלים מדוע קרה נס מסוים, ומישהו משיב ש"אלוהים עשה זאת", מתעוררת מיד השאלה למה הוא בחר כך, ולמה לא אחרת. מכיוון שאין תשובה סופית, המסקנה הלוגית היא שבסופו של דבר הכל אקראי, כי הרצון האלוהי פשוט "ישנו" ללא סיבה קודמת.
כיצד נתפסת המציאות כאלוהים שתמיד קיים?
הוסבר שאם נחשוב על אלוהים כהוויה הראשונית של המציאות, אז הוא לא יכול שלא להיות קיים. גם אם לפני המפץ הגדול התקיימה מציאות כלשהי אחרת, עדיין היתה מציאות. כלומר, המציאות עצמה לעולם לא נעלמת, ולכן אין טעם לתלות את קיום העולם ב"פעולה" של ישות חיצונית. כשאנשים מדברים על אלוהים כעל ישות אחת לצד העולם, הם לפי הטענה "כופרים" ברעיון האלוהי האמיתי, כי הם מציירים אותו כישות נפרדת וזקוקה להוכחות.
אז מה הטעם לבדוק אם אירוע כמו מתן תורה היה או לא?
אם מבינים שהמציאות כולה היא אלוהים, אז לא משנה אם היה נס מסוים או מתן תורה היסטורי. הנס האמיתי הוא עצם קיומה של המציאות. כל רגע שבו האדם מדבר או פועל הוא נס לכשעצמו. לכן נטען כאן שאין שוני מהותי בין התופעות "הגדולות" של הניסים בתורה לבין הדברים היומיומיים, הכל מגיע מאותו כוח, והכל שווי ערך.
האם יש משמעות לבחירה חופשית ולקיום מצוות?
כאשר הכל מתהווה בכל רגע מחדש על ידי אותו כוח, עולה השאלה אם לאדם יש בחירה חופשית ומדוע מצפים ממנו לקיים מצוות. לפי הדברים, אם הכל נעשה על ידי אלוהים, גם הדתיים שחושבים שעליהם לקיים מצוות - בעצם מוּנעים על ידי אותו כוח ממש, כמו החילוני שבוחר לא לקיים מצוות. הטענה היא שאם אדם חווה את ההתחדשות של העולם ואת היות הכל אחוד, הוא מבין שאין פער אמיתי בין אירועים "גדולים" לבין פעולות שגרתיות של אנשים ביום יום.
מהו הנס הגדול ביותר?
לפי ההסבר, הנס הגדול ביותר הוא עצם בריאת העולם, או מה שמכונה המפץ הגדול. כל ההתרחשויות, בין שהן נראות יוצאות דופן ובין שנראות טבעיות, נובעות מאותו כוח אחד. אם אדם תופש שחוויית המציאות היא חוויה של התחדשות תמידית, הופך חסר משמעות הוויכוח אם היה אירוע מסוים אי פעם, כמו מתן תורה או יציאת מצרים, כי ההתרחשות עצמה לא עולה על הנס שקורה בכל רגע, שבו המציאות מתקיימת מחדש.
מדוע ההבנה הזו מובילה לחיים טובים יותר?
ברגע שאדם מפנים שהכל מתהווה בכל רגע, ושהכוח האלוהי הטמון במציאות פועל באותה מידה בכל התחומים, אין טעם בוויכוחים היסטוריים ובהתייחסות למאורעות מסוימים כאל הוכחה לאלוהים. במקום זאת, האדם חווה את ההתגלות בכל רגע, וחי בתחושה של שלמות ואחדות עם המציאות.
הסיפור על מתן תורה מעורר ויכוח בין אלו שטוענים שהאירוע התרחש, לבין אלו המכחישים וטוענים שהוא לא קרה. יש הטוענים כי אם אכן התקיים מתן תורה, הרי שיש אלוהים ומצוות, ואז האדם מחויב לקבל זאת. מאידך, אם מתן תורה לא היה, אין מחויבות לקיים מצוות. עולה השאלה, האם בכלל יש משמעות לשאלה אם הוא היה או לא היה?
מהי משמעות הוויכוח על הניסים והנפלאות?
הדתיים משתמשים ברעיון הנס כהוכחה לקיומו של אלוהים: אם קורה אירוע בלתי מוסבר, הם מייחסים אותו לאלוהים. לפי גישה זו, מתן תורה היה מלווה בניסים ונפלאות, ועל כן משמש הוכחה מוצקה לכאורה לדבר קיומו של כוח עליון. אולם נטען פה שכל חקירה לעומק מובילה למסקנה של אקראיות, שכן גם אם יש כוח אלוהי, מתעוררת השאלה מה גרם לו לרצות לפעול דווקא באופן הזה. בסופו של דבר, הרצון של אלוהים נתפש כרצון אקראי, מכיוון שאי אפשר להסביר מה גרם לו.
מדוע התפישה על אלוהים כישות נפרדת מולידה חקירות אינסופיות?
כאשר אדם מניח שאלוהים הוא ישות נפרדת מהמציאות - יש אלוהים ויש עולם - נשאלת השאלה למה אלוהים בחר לבצע ניסים. אם המטרה היא להראות שהוא קיים, הוא הרי כל יכול ויכול היה לעשות זאת בדרכים פשוטות יותר. החקירה מובילה לנקודה שבה, אם אין סיבה ממשית לרצון של אלוהים, אז למעשה הכל חוזר לאקראיות. מצד שני, אם הרצון שלו נוצַר על ידו עצמו, עדיין צריך לשאול מה גרם לו לרצות להוליד את הרצון הזה. כך או כך, עולה הטענה כי כל ניסיון לתלות את הכל בפעולה של אלוהים לבסוף מוביל להבנה שהפעולה אקראית.
למה הכל נראה אקראי מצד האמת?
על פי הטיעון המוצג, אלוהים הוא כוח אינסופי ולא ניתן לייחס לו סיבות בתוך ממד הזמן והמרחב שלנו. אם שואלים מדוע קרה נס מסוים, ומישהו משיב ש"אלוהים עשה זאת", מתעוררת מיד השאלה למה הוא בחר כך, ולמה לא אחרת. מכיוון שאין תשובה סופית, המסקנה הלוגית היא שבסופו של דבר הכל אקראי, כי הרצון האלוהי פשוט "ישנו" ללא סיבה קודמת.
כיצד נתפסת המציאות כאלוהים שתמיד קיים?
הוסבר שאם נחשוב על אלוהים כהוויה הראשונית של המציאות, אז הוא לא יכול שלא להיות קיים. גם אם לפני המפץ הגדול התקיימה מציאות כלשהי אחרת, עדיין היתה מציאות. כלומר, המציאות עצמה לעולם לא נעלמת, ולכן אין טעם לתלות את קיום העולם ב"פעולה" של ישות חיצונית. כשאנשים מדברים על אלוהים כעל ישות אחת לצד העולם, הם לפי הטענה "כופרים" ברעיון האלוהי האמיתי, כי הם מציירים אותו כישות נפרדת וזקוקה להוכחות.
אז מה הטעם לבדוק אם אירוע כמו מתן תורה היה או לא?
אם מבינים שהמציאות כולה היא אלוהים, אז לא משנה אם היה נס מסוים או מתן תורה היסטורי. הנס האמיתי הוא עצם קיומה של המציאות. כל רגע שבו האדם מדבר או פועל הוא נס לכשעצמו. לכן נטען כאן שאין שוני מהותי בין התופעות "הגדולות" של הניסים בתורה לבין הדברים היומיומיים, הכל מגיע מאותו כוח, והכל שווי ערך.
האם יש משמעות לבחירה חופשית ולקיום מצוות?
כאשר הכל מתהווה בכל רגע מחדש על ידי אותו כוח, עולה השאלה אם לאדם יש בחירה חופשית ומדוע מצפים ממנו לקיים מצוות. לפי הדברים, אם הכל נעשה על ידי אלוהים, גם הדתיים שחושבים שעליהם לקיים מצוות - בעצם מוּנעים על ידי אותו כוח ממש, כמו החילוני שבוחר לא לקיים מצוות. הטענה היא שאם אדם חווה את ההתחדשות של העולם ואת היות הכל אחוד, הוא מבין שאין פער אמיתי בין אירועים "גדולים" לבין פעולות שגרתיות של אנשים ביום יום.
מהו הנס הגדול ביותר?
לפי ההסבר, הנס הגדול ביותר הוא עצם בריאת העולם, או מה שמכונה המפץ הגדול. כל ההתרחשויות, בין שהן נראות יוצאות דופן ובין שנראות טבעיות, נובעות מאותו כוח אחד. אם אדם תופש שחוויית המציאות היא חוויה של התחדשות תמידית, הופך חסר משמעות הוויכוח אם היה אירוע מסוים אי פעם, כמו מתן תורה או יציאת מצרים, כי ההתרחשות עצמה לא עולה על הנס שקורה בכל רגע, שבו המציאות מתקיימת מחדש.
מדוע ההבנה הזו מובילה לחיים טובים יותר?
ברגע שאדם מפנים שהכל מתהווה בכל רגע, ושהכוח האלוהי הטמון במציאות פועל באותה מידה בכל התחומים, אין טעם בוויכוחים היסטוריים ובהתייחסות למאורעות מסוימים כאל הוכחה לאלוהים. במקום זאת, האדם חווה את ההתגלות בכל רגע, וחי בתחושה של שלמות ואחדות עם המציאות.
- מתן תורה ומשמעותו
- יציאת מצרים והניסים ההיסטוריים
- תפיסת האלוהות ככוח אחד
- הרצון האקראי של אלוהים
- התהוות המציאות בכל רגע
- המפץ הגדול כנס הגדול ביותר
- בחירה חופשית אל מול הכל בידי שמים
הפעם אני רוצה לדבר על מתן תורה. היה או לא היה, ויש כאלו שטוענים שהיה
אחרים טוענים שלא היה, יציאת מצרים וכו'.
האם הסיפורים היו, או לא היו, ובעצם מה שנעשה, נסביר.
אלו שאומרים שסיפורי מצרים לא היו, ומתן תורה לא היה, והם אומרים זאת כי אם היה כן מתן תורה, אז יש אלוהים ויש מצוות ואז כביכול מחויבים, ואם לא היה, אז לא מחויבים.
ואנחנו נראה שהוויכוח אם היה או לא היה הוא ויכוח סרק.
הדתיים מנסים להוכיח כל הזמן שיש אלוהים, ואחת ההוכחות שלהם זה על ידי הניסים.
כי אם לא יודעים להסביר את זה זה כנראה נס, ואם זה נס והם ל יודעים להסביר את זה אז כנראה שאלוהים עשה את זה.
כי מי יכול לעשות משהו שאי אפשר להסביר?
ומתן תורה, היו שם הרבה ניסים ונפלאות, ומשה אמר, אתם ראיתם שהיו הרבה אותות ומופתים, ולכן תאמינו.
וברמה הלוגית שום דבר לא הכרחי, אולי ההפך הוא הנכון, כי כאילו קורה נס, ולא חושבים שזה אולי קרה באופן אקראי, חושבים שזה נס.
אבל אם נחקור, ונניח שאלוהים רצה לעשות את זה, נשאל את הדתי למה אלוהים רצה לעשות את זה, וכל שאלה שנשאל למה אלוהים רצה, כל חקירה פנימה, זה בכלל אקראי בסוף.
גם אם נגיד שאלוהים רצה לעשות את זה, זה כוח אקראי.
כי הכוח של אלוהים הוא אקראי, ואלוהים הוא אחד.
והדתיים שהם כופרים באלוהים שהוא כל יכול, והם אומרים שאלוהים, למה עשה ניסים?
כי הוא רוצה שתכיר אותו, שתדע שהוא קיים!
אבל אם הוא היה רוצה שאדע שהוא קיים, הוא לא צריך לעשות ניסים וניסיונות, הוא הרי כל יכול.
בכל מקרה, אלוהים לא עושה אף פעם משהו בשביל משהו אחר, כל מה שהוא עושה, זה בשביל הדבר עצמו, ולכן מה שאני טוען, שהרצון של אלוהים, נראה בסוף שיש פה תהליך אקראי.
מצד האמת זה באמת ככה. ונניח שהוא רצה לעשות את זה, איך נוצר בכלל הרצון של אלוהים, מה יצר את הרצון שלו?
כי אלוהים מצד טבעו אין לו רצון. למה אין? כי הוא ורצונו זה בכלל אחד, אין אצלו מחשבה, לא שייך להגיד שהוא עושה בכלל משהו.
ומי גרם את השינוי הראשון? מי גרם לאלוהים לרצות בכלל משהו.
ויש שאומרים, כן.. אלוהים יצר את הרצון שלו עצמו לרצות.
ולמה הוא גרם לזה? הוא רצה לרצות, או שהוא לא רצה לרצות? כי אם הוא לא רצה, זה אומר שהוא לא בחר, ואי אפשר לאמר שהוא רצה לרצות את הרצון שלו, כי עוד לא היה לו רצון.
ז"א שבכל מקרה בסופו של תהליך מגיעים לתוצאה של אקראיות.
ואותו דתי חכמולוג שיגיד לך זה לא אקראי, זה אלוהים עשה את זה, נכון!
אבל אלוהים עשה את זה עדיין נשאר אקראי, לכן אין משמעות מי עשה את זה אם זה נשאר אקראי.
ועכשיו ניתן נקודת מבט נוספת, על מתן תורה, האם התרחש, האם הניסים קרו או לא.
והאנשים שנותנים לזה משמעות, זה בגלל תפישה מעוותת את מה זה אלוהים.
ובגלל התפישה המעוותת הם צריכים להוכיח כל הזמן שאלוהים קיים! הם אומרים, הנה אתה רואה, קרה איזה נס, אז זה אומר שאלוהים קיים. כי הם לא מבינים מה זה אלוהים בכלל.
אלוהים זו הישות שלא יכולה שלא להיות תמיד קיימת.
אפשר להגיד על הכל שהיה קיים או לא היה קיים, אבל על המציאות, אין אפשרות לחשוב שלא היתה מציאות, אולי לפני המפץ הגדול, היתה מציאות אחרת, אבל עדיין היה משהו שנמצא.
המציאות היא תמיד קיימת, עם זמן בלי זמן, עם חוקי פיזיקה או בלי חוקים.
זה אומר שאלוהים תמיד קיים, אלוהים הוא ההוויה של המציאות, הדבר שאינו יכול שלא להיות קיים.
עכשיו, כאשר האדם חושב שאלוהים הוא ישות כלשהי, שהיא לא המציאות, שהיא רק חלק מהמציאות.
כי הדתיים הכופרים, אומרים יש אלוהים ויש עולם, יש לפעמים התערבות ולפעמים אין, ולכן הכל מידי שמים חוץ מיראת שמים.
אבל מי שמבין, ומי שתופש את המציאות בצורה נכונה, כל מה שנמצא, גם אם תעלים את הכל עדיין משהו ישנו, גם אם אתה לא מבין את זה. וממילא אז, כל המשמעות של הניסים מתבטלת לגמרי.
ואז זה נס שיש לי 5 אצבעות, כמו כל דבר אחר שמתהווה מאותו כח.
היתה יציאת מצרים או לא וכו', מה זה משנה, מי שמבין, זה לא משנה אם היה או לא היה
מה זה שונה מתן תורה מזה שאני מדבר עכשיו?
הנס הכי גדול שהיה זה בריאת העולם.
האירוע המשמעותי ביותר שהיה אי פעם, זה המפץ הגדול. ומה שייך אז, מה המשמעות, אם היה מתן תורה או לא.
וגם אם אלוהים ידבר עכשיו מהשמים, מה זה משנה? הרי הכל אחד!
כל מה שקורה זה מאלוהים.
אם הדתיים היו חווים את ההתגלות של אלוהים כל רגע מחדש, אז אין משמעות לשאול מי עשה את מתן תורה, כי מי שעשה את מתן תורה עושה לאנשים לנסוע בשבת.
הכל זה כוח אחד, וגם אם אני מתווכח איתך זה אותו כוח עושה אותו.
ואם הכל מתהווה כל רגע מחדש, אז מה שייך להגיד שיש לך בחירה חופשית, ואז מה שייך להגיד שצריך לקיים מצוות וכו'.
ונכון שגם את זה אלוהים עשה שיהיו דתיים מטומטמים שיחשבו שהוא רוצה שהם יחשבו שהם צריכים לעשות משהו.
וגם חילוניים שירוצו וירוצו ולא יבינו למה?
וגם אם אין בחירה אז למה אני בכלל נותן הרצאה, כי אף אחד ממילא לא אמור להבין אותי בכוח עצמו.
בכל מקרה בשורה תחתונה צריך להבין את האמת, שהמציאות מתהווה כל רגע ורגע מחדש
וכאשר האדם מבין את זה, הוא חווה כל רגע את המפץ הגדול, את הפלא הגדול ביותר.
וכל מה שקורה זה הנס הגדול ביותר, ושאם אדם מבין את זה אז אין משמעות אם היה מתן תורה או לא היה, ואז אדם חי חיים טובים באמת.
אחרים טוענים שלא היה, יציאת מצרים וכו'.
האם הסיפורים היו, או לא היו, ובעצם מה שנעשה, נסביר.
אלו שאומרים שסיפורי מצרים לא היו, ומתן תורה לא היה, והם אומרים זאת כי אם היה כן מתן תורה, אז יש אלוהים ויש מצוות ואז כביכול מחויבים, ואם לא היה, אז לא מחויבים.
ואנחנו נראה שהוויכוח אם היה או לא היה הוא ויכוח סרק.
הדתיים מנסים להוכיח כל הזמן שיש אלוהים, ואחת ההוכחות שלהם זה על ידי הניסים.
כי אם לא יודעים להסביר את זה זה כנראה נס, ואם זה נס והם ל יודעים להסביר את זה אז כנראה שאלוהים עשה את זה.
כי מי יכול לעשות משהו שאי אפשר להסביר?
ומתן תורה, היו שם הרבה ניסים ונפלאות, ומשה אמר, אתם ראיתם שהיו הרבה אותות ומופתים, ולכן תאמינו.
וברמה הלוגית שום דבר לא הכרחי, אולי ההפך הוא הנכון, כי כאילו קורה נס, ולא חושבים שזה אולי קרה באופן אקראי, חושבים שזה נס.
אבל אם נחקור, ונניח שאלוהים רצה לעשות את זה, נשאל את הדתי למה אלוהים רצה לעשות את זה, וכל שאלה שנשאל למה אלוהים רצה, כל חקירה פנימה, זה בכלל אקראי בסוף.
גם אם נגיד שאלוהים רצה לעשות את זה, זה כוח אקראי.
כי הכוח של אלוהים הוא אקראי, ואלוהים הוא אחד.
והדתיים שהם כופרים באלוהים שהוא כל יכול, והם אומרים שאלוהים, למה עשה ניסים?
כי הוא רוצה שתכיר אותו, שתדע שהוא קיים!
אבל אם הוא היה רוצה שאדע שהוא קיים, הוא לא צריך לעשות ניסים וניסיונות, הוא הרי כל יכול.
בכל מקרה, אלוהים לא עושה אף פעם משהו בשביל משהו אחר, כל מה שהוא עושה, זה בשביל הדבר עצמו, ולכן מה שאני טוען, שהרצון של אלוהים, נראה בסוף שיש פה תהליך אקראי.
מצד האמת זה באמת ככה. ונניח שהוא רצה לעשות את זה, איך נוצר בכלל הרצון של אלוהים, מה יצר את הרצון שלו?
כי אלוהים מצד טבעו אין לו רצון. למה אין? כי הוא ורצונו זה בכלל אחד, אין אצלו מחשבה, לא שייך להגיד שהוא עושה בכלל משהו.
ומי גרם את השינוי הראשון? מי גרם לאלוהים לרצות בכלל משהו.
ויש שאומרים, כן.. אלוהים יצר את הרצון שלו עצמו לרצות.
ולמה הוא גרם לזה? הוא רצה לרצות, או שהוא לא רצה לרצות? כי אם הוא לא רצה, זה אומר שהוא לא בחר, ואי אפשר לאמר שהוא רצה לרצות את הרצון שלו, כי עוד לא היה לו רצון.
ז"א שבכל מקרה בסופו של תהליך מגיעים לתוצאה של אקראיות.
ואותו דתי חכמולוג שיגיד לך זה לא אקראי, זה אלוהים עשה את זה, נכון!
אבל אלוהים עשה את זה עדיין נשאר אקראי, לכן אין משמעות מי עשה את זה אם זה נשאר אקראי.
ועכשיו ניתן נקודת מבט נוספת, על מתן תורה, האם התרחש, האם הניסים קרו או לא.
והאנשים שנותנים לזה משמעות, זה בגלל תפישה מעוותת את מה זה אלוהים.
ובגלל התפישה המעוותת הם צריכים להוכיח כל הזמן שאלוהים קיים! הם אומרים, הנה אתה רואה, קרה איזה נס, אז זה אומר שאלוהים קיים. כי הם לא מבינים מה זה אלוהים בכלל.
אלוהים זו הישות שלא יכולה שלא להיות תמיד קיימת.
אפשר להגיד על הכל שהיה קיים או לא היה קיים, אבל על המציאות, אין אפשרות לחשוב שלא היתה מציאות, אולי לפני המפץ הגדול, היתה מציאות אחרת, אבל עדיין היה משהו שנמצא.
המציאות היא תמיד קיימת, עם זמן בלי זמן, עם חוקי פיזיקה או בלי חוקים.
זה אומר שאלוהים תמיד קיים, אלוהים הוא ההוויה של המציאות, הדבר שאינו יכול שלא להיות קיים.
עכשיו, כאשר האדם חושב שאלוהים הוא ישות כלשהי, שהיא לא המציאות, שהיא רק חלק מהמציאות.
כי הדתיים הכופרים, אומרים יש אלוהים ויש עולם, יש לפעמים התערבות ולפעמים אין, ולכן הכל מידי שמים חוץ מיראת שמים.
אבל מי שמבין, ומי שתופש את המציאות בצורה נכונה, כל מה שנמצא, גם אם תעלים את הכל עדיין משהו ישנו, גם אם אתה לא מבין את זה. וממילא אז, כל המשמעות של הניסים מתבטלת לגמרי.
ואז זה נס שיש לי 5 אצבעות, כמו כל דבר אחר שמתהווה מאותו כח.
היתה יציאת מצרים או לא וכו', מה זה משנה, מי שמבין, זה לא משנה אם היה או לא היה
מה זה שונה מתן תורה מזה שאני מדבר עכשיו?
הנס הכי גדול שהיה זה בריאת העולם.
האירוע המשמעותי ביותר שהיה אי פעם, זה המפץ הגדול. ומה שייך אז, מה המשמעות, אם היה מתן תורה או לא.
וגם אם אלוהים ידבר עכשיו מהשמים, מה זה משנה? הרי הכל אחד!
כל מה שקורה זה מאלוהים.
אם הדתיים היו חווים את ההתגלות של אלוהים כל רגע מחדש, אז אין משמעות לשאול מי עשה את מתן תורה, כי מי שעשה את מתן תורה עושה לאנשים לנסוע בשבת.
הכל זה כוח אחד, וגם אם אני מתווכח איתך זה אותו כוח עושה אותו.
ואם הכל מתהווה כל רגע מחדש, אז מה שייך להגיד שיש לך בחירה חופשית, ואז מה שייך להגיד שצריך לקיים מצוות וכו'.
ונכון שגם את זה אלוהים עשה שיהיו דתיים מטומטמים שיחשבו שהוא רוצה שהם יחשבו שהם צריכים לעשות משהו.
וגם חילוניים שירוצו וירוצו ולא יבינו למה?
וגם אם אין בחירה אז למה אני בכלל נותן הרצאה, כי אף אחד ממילא לא אמור להבין אותי בכוח עצמו.
בכל מקרה בשורה תחתונה צריך להבין את האמת, שהמציאות מתהווה כל רגע ורגע מחדש
וכאשר האדם מבין את זה, הוא חווה כל רגע את המפץ הגדול, את הפלא הגדול ביותר.
וכל מה שקורה זה הנס הגדול ביותר, ושאם אדם מבין את זה אז אין משמעות אם היה מתן תורה או לא היה, ואז אדם חי חיים טובים באמת.