למה המציאות מופיעה בצורות שונות ולא בצורה אחת?

אליעד כהן מסביר שהשאלה מדוע המציאות מופיעה בצורות מסוימות ולא באחרות, למשל למה לאדם יש שתי רגליים ולא עשר, היא שאלה מהותית על טבעה של הנפרדות והאחדות. אליעד מציין כי בפועל אין סיבה ספציפית לכך שהדברים הם דווקא כך ולא אחרת, משום שכל האפשרויות מתקיימות ביקומים מקבילים אינסופיים. הוא מדגים את הרעיון בכך שהוא אומר שישנו עולם בו לאדם יש עשר רגליים, עולם אחר שבו יש לו שמונה, ואפילו עולם שבו יש לו מספר רגליים חלקי כמו שמונה וחצי. אליעד משתמש בדוגמאות האלה כדי להמחיש את העובדה שאין שום צורה שהיא מוחלטת או הכרחית, וכל צורה אפשרית קיימת במציאות מקבילה אחרת.

האם באמת קיימים יקומים מקבילים עם כל האפשרויות?

אליעד מבהיר את נקודת המפתח לפיה לא רק שכל האפשרויות קיימות בו זמנית, אלא שהשאלה עצמה "מדוע דווקא כך?" היא שאלה שאין לה תשובה אמיתית מהסיבה הפשוטה שהיא מניחה שיש משמעות מוחלטת לצורה ספציפית. הוא מסביר שבאמת אין שכל או היגיון שמחייב צורה אחת על פני אחרת, כי בכל אופציה שתיבחר יש יתרונות וחסרונות שונים. אליעד מסביר בצורה מפורטת ועמוקה, שכל צורה שנבחרת נושאת עימה את ההשלכות הייחודיות לה, לטוב ולרע, ולכן לעולם לא ניתן יהיה להצדיק בצורה מוחלטת את הבחירה בצורה אחת ולא באחרת.

מדוע אי אפשר להצדיק את הבחירה בצורה אחת ולא אחרת?

אליעד מדגיש שוב ושוב את הנקודה לפיה בכל בחירה אפשרית תמיד יהיה מצב של ספק, כי תמיד ניתן לשאול למה לא צורה אחרת. הוא מדגים זאת דרך דיון על היתרונות והחסרונות שבצורות השונות, ומסביר שאפילו אם נספק הסבר מדויק לכל יתרון של צורה מסוימת, עדיין נישאר עם השאלה למה דווקא צורה זו ולא אחרת שיש לה יתרונות אחרים. לכן, הוא מסביר, הניסיון למצוא הצדקה הגיונית מוחלטת לצורה ספציפית נכשל מראש.

מהי המשמעות של הבנה שאין הבדל אמיתי בין הצורות השונות?

אליעד מתייחס לעומק למשמעות של התובנה שאין הבדל מהותי בין הצורות השונות. הוא מסביר כי אם מבינים לעומק שבמציאות כל האפשרויות קיימות בו זמנית, מגיעים להכרה שבאמת אין משמעות מוחלטת לשום צורה בפני עצמה. הוא מוסיף ומבהיר שהמצב האידיאלי של הבנה רוחנית הוא היכולת לראות את ההבדלים בין הצורות ובו זמנית לראות שאין באמת שום הבדל מהותי ביניהן. כלומר, יש הבדל בצורה החיצונית, אך לא במהות הפנימית והעמוקה של הדברים.

כיצד להגיע למצב של אחדות הצורה עם המהות?

אליעד מסביר כי המטרה הגבוהה היא להבין לעומק את המציאות ברמה שבה ההבדלים בין הצורות השונות אינם נתפסים כהבדלים ממשיים. הוא אומר שכאשר התודעה מגיעה להבנה עמוקה של המציאות, השאלות שמחפשות הצדקה ספציפית לצורות השונות מאבדות משמעות. במצב תודעתי זה, כל הצורות נתפסות כביטויים שונים של אותה מהות אחת, ולכן אין הבדל בין הצורות השונות ובין המהות האחת שממנה הן נובעות.

אליעד חוזר ומדגיש את הנקודה המרכזית שאין אפשרות אמיתית למצוא הצדקה סופית ומוחלטת לצורה אחת ספציפית, אלא רק להבין שכל הצורות קיימות, ולראות שכל צורה נושאת עימה גם חסרונות וגם יתרונות. ההבנה העמוקה של האחדות היא היכולת לראות שאין סיבה מוחלטת לשום צורה ספציפית על פני אחרת, ושבפועל המציאות מאפשרת קיום של כל הצורות האפשריות.