מי שרוצה לראות את מה שהוא אינו רואה, כגון, מי שלדוגמא רוצה לחוות ולהרגיש, את הימצאותם של אין סוף יקומים מקבילים נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין היקום שלנו לבין שאר היקומים המקבילים, הוא בצורות של היש והאין, שנמצאות בתוך היקום. כגון לדוגמא, שביקום אחד יש במקום ובזמן אחד, צורה אחת, וביקום אחר, באותו המקום והזמן, יש צורה אחרת ואין את הצורה שיש ביקום שלנו.

ומי שרוצה לעבור ליקום אחר, ולהתחבר לכל היקומים האחרים שקיימים במציאות, ולהתחבר לשורשם ולמהותם, דהיינו, לאחדות של המציאות, ששם כל היקומים המקבילים הם אחד, עליו לאמת את חווית היש והאין שלו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להטיל ספק בחווית היש והאין שלו. ועל האדם לבדוק על כל דבר, האם הדבר הזה באמת ישנו? ואולי הוא באמת איננו קיים כלל? והאם הדבר הזה באמת איננו? ואולי הוא כן ישנו?

ועל ידי זה שהאדם מאמת את חווית הנפרדות שלו, שהיא חווית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואח"כ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל היקומים המקבילים בו זמנית.

ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם באמת זו אכן האמת. ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא לא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם אני בטוח שזאת לא האמת. עד שהאדם רואה, שכל הבטחון שלו הוא של טעות, כי כולו מבוסס על אמונה. שהאדם מאמין שהיש והאין הם רק נפרדים. ועל ידי זה שהאדם מברר את האמת לגבי כל דבר, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד.

ולהיות ביקומים מקבילים, פירושו גם, לחוות חוויות מנוגדות בו זמנית. כי השלמות, היא רק כאשר האדם חווה דבר והיפוכו בו זמנית. וזה אפשרי, רק כאשר האדם נמצא בכמה יקומים בו זמנית. וזה אפשרי, רק על ידי זה שהאדם נמצא מחוץ למקום וכולי...