מה זה כלום והאם אפשר להבין אותו באמת?

אליעד כהן מסביר בהרצאה את אחד הנושאים העמוקים והמורכבים ביותר בפילוסופיה: השאלה מהו כלום, מהי המהות, מהו "משהו", מהי מציאות מחויבת, ומהי מציאות אפשרית. הסוגיה המרכזית שבה עוסק אליעד היא ההבנה שהכל, בסופו של דבר, עשוי מכלום. כדי להבין את הרעיון הזה, הוא מפרק את המושגים הבסיסיים ומסביר אותם בפירוט ובאמצעות דוגמאות מוחשיות.

מה ההבדל בין "מחויב המציאות" ל"אפשרי המציאות"?

אליעד מתחיל מההסבר של המונחים "מחויב" ו"אפשרי". לדבריו, מחויב המציאות הוא משהו שחייב תמיד להתקיים ולא יכול שלא להתקיים בשום מצב. לעומת זאת, אפשרי המציאות הוא משהו שיכול להתקיים וגם יכול שלא להתקיים. הוא מביא דוגמה של שולחן כדי להבהיר את הנקודה. אם נניח ששולחן הוא מחויב, המשמעות היא שאין שום אפשרות שלא יהיה קיים. אבל, במציאות, שולחן יכול להתקיים ויכול גם שלא להתקיים. לכן השולחן הוא לא מחויב, אלא אפשרי.

האם הכלום שהיה לפני המפץ הגדול הוא מחויב?

אליעד מתאר מצב דמיוני שבו משמידים את כל המציאות, כל מה שקיים, ואז נותר מצב של כלום מוחלט. הוא שואל אם הכלום הזה הוא דבר מחויב או אפשרי. לכאורה, אם כלום הוא המצב היחידי שנותר לאחר שאין שום דבר, הרי שהוא מחויב. הסיבה לכך היא שאי אפשר להעלים אותו. הכלום הזה הוא מוחלט כי אין בו שום דבר ואין אפשרות "להשמיד" אותו או להפוך אותו ללא קיים. הוא נותן דוגמה נוספת: אם ניקח חדר ריק ונשים בתוכו חפץ כלשהו, עדיין החלל של החדר לא באמת נעלם. הגודל של החלל נשאר זהה גם אם הכנסנו והוצאנו דברים. כך, לדבריו, הכלום הוא המרחב שבתוכו כל הדברים קיימים, והוא תמיד קבוע, מוחלט, ולא ניתן לשינוי.

האם אפשר "להעלים" את הכלום באמצעות משהו?

אליעד מדגיש שאי אפשר להעלים את הכלום. למשל, אפשר להעלים כיסא או חפץ אחר, אך אי אפשר להעלים כלום. כששמים משהו בתוך הכלום, הכלום לא נעלם, אלא רק מתמלא במשהו. כלומר, הכמות של הכלום נשארת קבועה תמיד, בין אם יש בתוכה משהו ובין אם לא. הוא נותן דוגמה נוספת של מציאות עצמה: לא משנה מה קורה בתוכה, גודל המציאות אינו משתנה, כי הכל תמיד נמצא בתוכה. המציאות או הכלום שמכיל אותה הם בגדר מחויבים משום שאי אפשר לשנות או להעלים אותם.

למה אנשים חושבים שהגיעו ל"כלום" אך עדיין מרגישים חיסרון?

אליעד מבהיר שרבים מגיעים למצב תודעתי של "הבנת הכלום" וחושבים שהגיעו לסוף החיפוש אחר האמת. אך אם הם עדיין מרגישים חיסרון או רצון כלשהו, סימן שהם לא באמת הבינו את הכלום באופן מוחלט. כל זמן שאדם חושב שהוא הגיע לכלום, זה אומר שהוא עדיין תופס את הכלום כמשהו בעל משמעות. אליעד מסביר שהבנה מוחלטת של כלום היא מצב שבו לא ניתן אפילו לחשוב על ההפך שלו. כל זמן שאפשר לדמיין את ההפך של המצב, האדם עדיין לא הבין מהו כלום מוחלט.

הוא מדגים זאת באמצעות מצב שבו אדם טוען שהבין שאין שום דבר שהוא בטוח בו, אך בעצם, גם המחשבה הזו היא עדיין מחשבה שאפשר לדמיין את ההפך שלה. הבנה מוחלטת של הכלום היא מצב שבו אין לאדם יכולת לחשוב מחשבה הפוכה - זוהי השתיקה המוחלטת, בה שום מושג אינו קיים.

האם באמת...