האם יש אלוהים? האם / איך נברא העולם? מי ברא את העולם? מי ברא את אלוהים / הבורא? בריאת העולם / אלוהים ועוד.
טיעון:
לא יתכן כי היקום קדמון / לא יתכן כי היקום קיים מאז ומעולם. ועל כן בהכרח כי יש לו נקודת התחלה, ואם כן יש לו בורא.
הוכחה:
אם נאמר שגיל היקום הוא אין סופי, הרי שאנחנו בעצם אומרים שעד הרגע הזה כבר עבר זמן אין סופי. וזה דבר שלא יכול להיות, משום שלא ניתן לעבור זמן אין סופי.
מסקנה: מאחר שלא ניתן לעבור זמן אין סופי, הרי שלא יתכן שהעולם קיים אין סוף זמן אחורה.
תוספת: העתיד יכול להיות אין סופי ללא מגבלת זמן. אך היקום בוודאי שיש לו נקודת התחלה, משום שלא יתכן לומר שכבר עבר זמן אין סופי מנקודת ההתחלה עד הרגע הזה, כי את האין סוף אי אפשר לעבור.
ולכן, ליקום יש נקודת התחלה. וא"כ יש לו בורא / אלוהים...
סוף טיעון.
הפרכה 1:
הטיעון הנ"ל נובע מאי הבנת הרעיון של הקיום הנצחי של היקום.
נסביר:
כאשר אנחנו אומרים כי היקום הוא נצחי, אין הכוונה לומר כי עד הרגע הזה כבר עבר אין סוף זמן.
הכוונה היא כי קיים ציר זמן אין סופי קדימה ואחורה, עבר ועתיד, שאנחנו נמצאים בנקודה כלשהי בתוכו.
עד הרגע הזה לא עבר זמן אין סופי, משום שהזמן כולו עוד לא עבר.
מאחר שלזמן העתיד אין סוף, ממילא אכן לא ניתן לעבור זמן אין סופי.
אך כדי להגיע לרגע הזה, לא צריך לעבור זמן אין סופי, אלא צריך להיות בנקודה כלשהי על ציר הזמן האין סופי לשני הכיוונים.
הפרכה 2:
גם אם נאמר שגיל היקום עצמו הוא אינו אין סופי, הרי שבכך אנחנו מתייחסים רק ליקום בלבד כחומר, אך איננו מתייחסים בכך למרחב המקום ולציר הזמן עצמם.
בהחלט אפשרי לומר ואף הגיוני לומר, כי מרחב המקום וציר הזמן הם אין סופיים לכל הצדדים.
מעצם הגדרתו של ציר זמן ומעצם הגדרתו של מרחב מקום, מעצם הגדרתם הם אין סופיים.
כך שגם אם נאמר מסיבה כלשהי שגיל היקום הוא אינו אין סופי, הרי שגיל מרחב המקום הוא כגיל ציר הזמן, דהיינו, אין סוף.
המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר זמן אין סופי שכבר* קיים כולו.
ז"א ציר הזמן אינו נוצר בכל רגע, אלא הוא כבר כולו קיים.
המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר הזמן והאדם נע בתוך ציר הזמן האין סופי.
אך ציר הזמן האין סופי הוא כבר קיים כולו כיחידה אחת אין סופית, ללא התחלה וללא סוף.
כנ"ל לגבי מרחב המקום האין סופי.
כאשר אנחנו אומרים כי העתיד עוד לא התרחש, וכי הוא נוצר בכל רגע... אין הכוונה לומר כי רגעי הזמן נוצרים בכל רגע.
הכוונה היא לומר כי המאורעות שמתרחשים בציר הזמן, הם אלו שנוצרים ביחס לאדם הצופה בהם, בכל רגע מחדש.
ז"א בכל רגע של הווה, נגלה אל האדם הצופה באירועים השונים, רגע חדש בציר הזמן האין סופי.
אך הזמן עצמו כולו כבר קיים, ויתכן גם כי כבר האירועים עצמם כבר קיימים, רק שהאדם עדיין לא יודע עליהם.
כך שלא הזמן נוצר, כי הוא אינו צריך להיווצר, אלא רק האירועים שבתוכו נוצרים בכל רגע, וגם זה רק ביחס לאדם כנ"ל.
ובאנלוגיה למרחב המקום, כאשר האדם מתקדם (גם מחשבתית או באמצעות חוש הראיה) בתוך מרחב המקום, מרחב המקום אינו גדל תוך כדי תנועה, אלא האדם נע בתוכו...
הפרכה 3:
גם אם נאמר שהזמן עצמו אינו נצחי וכולי, הרי שלא עשינו בכך כלום, משום שבסך הכל יצרנו ציר זמן ומסגרת זמן גדולה יותר.
לומר שאלוהים ברא את העולם, זה בסך הכל יוצר ציר זמן גדול יותר, שבתוכו התרחש האירוע של בריאת העולם, אך זה לא מעלים בשום דרך את קיומו של ציר זמן אין סופי.
תוספת:
הטיעון שמנסה להוכיח כי לזמן יש התחלה, כי לא אפשרי שנעבור אין סוף זמן כדי להגיע לרגע הזה, דומה גם לטיעונים דומים על אותו הרעיון:
1 - טיעון שלא ניתן להגיע (על ידי חימום / קירור) לטמפרטורה X, כי כדי להגיע אליה צריך לעבור אין סוף טמפרטורות מנקודה אין סופית של טמפרטורה.
2 - טיעון שלא ניתן שיהיו לבן אדם 100 תפוזים, כי לשם כך הוא נצרך להתרחק מרחק אין סופי ממינוס אין סוף תפוזים.
3 - לא ניתן להיות בשום מקום, כי צריך להתרחק מרחק אין סופי מהקצה של מרחב המקום. ומאחר שאין קצה כזה, ממילא לא ניתן לנוע בתוך המקום ולא ניתן להיות בשום מקום.
וההפרכה היא כמובן פשוטה:
אכן כדי להגיע אל הקצה האין סופי של ציר כלשהו, אכן לשם כך צריך לעבור אין סוף נקודות, וזה אינו אפשרי, אא"כ אתה נע במהירות אין סופית, שאז אפשר לעבור את כל האין סוף בבת אחת ולהגיע אל הקצה האחרון של האין סוף.
אך האדם עצמו נע בתוך ציר הזמן, והעולם כרגע הוא אינו ברגע האחרון של ציר הזמן, אלא נמצא בתוך ציר זמן אין סופי. וכן כיו"ב לשאר הדוגמאות...
טיעון:
לא יתכן כי היקום קדמון / לא יתכן כי היקום קיים מאז ומעולם. ועל כן בהכרח כי יש לו נקודת התחלה, ואם כן יש לו בורא.
הוכחה:
אם נאמר שגיל היקום הוא אין סופי, הרי שאנחנו בעצם אומרים שעד הרגע הזה כבר עבר זמן אין סופי. וזה דבר שלא יכול להיות, משום שלא ניתן לעבור זמן אין סופי.
מסקנה: מאחר שלא ניתן לעבור זמן אין סופי, הרי שלא יתכן שהעולם קיים אין סוף זמן אחורה.
תוספת: העתיד יכול להיות אין סופי ללא מגבלת זמן. אך היקום בוודאי שיש לו נקודת התחלה, משום שלא יתכן לומר שכבר עבר זמן אין סופי מנקודת ההתחלה עד הרגע הזה, כי את האין סוף אי אפשר לעבור.
ולכן, ליקום יש נקודת התחלה. וא"כ יש לו בורא / אלוהים...
סוף טיעון.
הפרכה 1:
הטיעון הנ"ל נובע מאי הבנת הרעיון של הקיום הנצחי של היקום.
נסביר:
כאשר אנחנו אומרים כי היקום הוא נצחי, אין הכוונה לומר כי עד הרגע הזה כבר עבר אין סוף זמן.
הכוונה היא כי קיים ציר זמן אין סופי קדימה ואחורה, עבר ועתיד, שאנחנו נמצאים בנקודה כלשהי בתוכו.
עד הרגע הזה לא עבר זמן אין סופי, משום שהזמן כולו עוד לא עבר.
מאחר שלזמן העתיד אין סוף, ממילא אכן לא ניתן לעבור זמן אין סופי.
אך כדי להגיע לרגע הזה, לא צריך לעבור זמן אין סופי, אלא צריך להיות בנקודה כלשהי על ציר הזמן האין סופי לשני הכיוונים.
הפרכה 2:
גם אם נאמר שגיל היקום עצמו הוא אינו אין סופי, הרי שבכך אנחנו מתייחסים רק ליקום בלבד כחומר, אך איננו מתייחסים בכך למרחב המקום ולציר הזמן עצמם.
בהחלט אפשרי לומר ואף הגיוני לומר, כי מרחב המקום וציר הזמן הם אין סופיים לכל הצדדים.
מעצם הגדרתו של ציר זמן ומעצם הגדרתו של מרחב מקום, מעצם הגדרתם הם אין סופיים.
כך שגם אם נאמר מסיבה כלשהי שגיל היקום הוא אינו אין סופי, הרי שגיל מרחב המקום הוא כגיל ציר הזמן, דהיינו, אין סוף.
המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר זמן אין סופי שכבר* קיים כולו.
ז"א ציר הזמן אינו נוצר בכל רגע, אלא הוא כבר כולו קיים.
המאורעות השונים מתרחשים בתוך ציר הזמן והאדם נע בתוך ציר הזמן האין סופי.
אך ציר הזמן האין סופי הוא כבר קיים כולו כיחידה אחת אין סופית, ללא התחלה וללא סוף.
כנ"ל לגבי מרחב המקום האין סופי.
כאשר אנחנו אומרים כי העתיד עוד לא התרחש, וכי הוא נוצר בכל רגע... אין הכוונה לומר כי רגעי הזמן נוצרים בכל רגע.
הכוונה היא לומר כי המאורעות שמתרחשים בציר הזמן, הם אלו שנוצרים ביחס לאדם הצופה בהם, בכל רגע מחדש.
ז"א בכל רגע של הווה, נגלה אל האדם הצופה באירועים השונים, רגע חדש בציר הזמן האין סופי.
אך הזמן עצמו כולו כבר קיים, ויתכן גם כי כבר האירועים עצמם כבר קיימים, רק שהאדם עדיין לא יודע עליהם.
כך שלא הזמן נוצר, כי הוא אינו צריך להיווצר, אלא רק האירועים שבתוכו נוצרים בכל רגע, וגם זה רק ביחס לאדם כנ"ל.
ובאנלוגיה למרחב המקום, כאשר האדם מתקדם (גם מחשבתית או באמצעות חוש הראיה) בתוך מרחב המקום, מרחב המקום אינו גדל תוך כדי תנועה, אלא האדם נע בתוכו...
הפרכה 3:
גם אם נאמר שהזמן עצמו אינו נצחי וכולי, הרי שלא עשינו בכך כלום, משום שבסך הכל יצרנו ציר זמן ומסגרת זמן גדולה יותר.
לומר שאלוהים ברא את העולם, זה בסך הכל יוצר ציר זמן גדול יותר, שבתוכו התרחש האירוע של בריאת העולם, אך זה לא מעלים בשום דרך את קיומו של ציר זמן אין סופי.
תוספת:
הטיעון שמנסה להוכיח כי לזמן יש התחלה, כי לא אפשרי שנעבור אין סוף זמן כדי להגיע לרגע הזה, דומה גם לטיעונים דומים על אותו הרעיון:
1 - טיעון שלא ניתן להגיע (על ידי חימום / קירור) לטמפרטורה X, כי כדי להגיע אליה צריך לעבור אין סוף טמפרטורות מנקודה אין סופית של טמפרטורה.
2 - טיעון שלא ניתן שיהיו לבן אדם 100 תפוזים, כי לשם כך הוא נצרך להתרחק מרחק אין סופי ממינוס אין סוף תפוזים.
3 - לא ניתן להיות בשום מקום, כי צריך להתרחק מרחק אין סופי מהקצה של מרחב המקום. ומאחר שאין קצה כזה, ממילא לא ניתן לנוע בתוך המקום ולא ניתן להיות בשום מקום.
וההפרכה היא כמובן פשוטה:
אכן כדי להגיע אל הקצה האין סופי של ציר כלשהו, אכן לשם כך צריך לעבור אין סוף נקודות, וזה אינו אפשרי, אא"כ אתה נע במהירות אין סופית, שאז אפשר לעבור את כל האין סוף בבת אחת ולהגיע אל הקצה האחרון של האין סוף.
אך האדם עצמו נע בתוך ציר הזמן, והעולם כרגע הוא אינו ברגע האחרון של ציר הזמן, אלא נמצא בתוך ציר זמן אין סופי. וכן כיו"ב לשאר הדוגמאות...
050-3331-331