שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺39 תגובות פורסמו: |
בוקר טוב, חשבתי על כך. נניח ומה שאמרת נכון. האם זה לא יכול להכניס אדם לשאננות יתר, ואז *לא לקבל* לעולם אושר אינסופי?
דוגמא: נניח אדם יודע שכל מה שהוא עושה, זה עקב כך שיש את המציאות שכופה עליו בכל רגע ורגע את רצונה. הוא יוכל לומר לעצמו, עצם זה שאני מובטל המציאות רצתה זאת. נניח שהוא צריך לגשת למבחן ובגלל פחד כלשהו הוא לא ניגש, הוא יגיד לעצמו אה המציאות כפתה וכד'.
לדעתי, זה יכול להוביל לכאוס, כי האנשים יהיו עצלנים ולא ימצו את הפונטציאל שלהם. לפעמים לאנשים טוב להם כמו שהם חיים, כי אז הידע רק יכול להרוס את החיים ולא לתרום לו. רובד פנימי וחיצוני זה יפה, אבל לדעתי זה רק תירוץ להתנהגות מסוימת. אם בכל בן אדם קיים ניגוד והיפוכו תמיד ניתן לומר, אה ברובד הפנימי אני אדם טוב וברובד החיצוני אני אדם רע (ביטוי של המציאות) תהליך זה יכול להיות אינסופי.