טיעון:

לא ניתן לדבר על מה שהיה לפני בריאת העולם, כי אלוהים הוא מעל לשכל האנושי וכולי.

סוף טיעון.

הפרכה:

ברגע שאדם טוען שאלוהים ברא את העולם, הרי שהוא מדבר על לפני הבריאה + הוא מדבר על מהותו של אלוהים.

ברגע שהאדם אומר שהעולם נברא, בו ברגע הוא בעצם מגדיר מצב שהוא לפני הבריאה שבו היה רק אלוהים.

גם אם האדם לא אומר בצורה מפורשת שאלוהים נמצא בתוך זמן, הרי שהוא אומר את זה בצורה עקיפה ברגע שהוא אומר שאלוהים ברא את העולם, דהיינו, הוא מייחס לאלוהים שינוי כלשהו דהיינו, לפני ואחרי הבריאה.

ברגע שהאדם אומר משהו כלשהו על אלוהים, כגון לדוגמא אומר שאלוהים ברא את העולם, הרי שבאותו הרגע הוא כבר הפך את אלוהים למשהו ממשי שאפשר לדבר עליו ולהגדיר אותו.

ניתן לקבל את הטענה שאלוהים הוא מעבר לשכל וכולי, אך זה בעצם אומר שאין מה לדבר עליו, ואי אפשר לייחס לו פעולה כלשהי, אי אפשר לייחס לו רצון כלשהו וכולי.

כמו כן ניתן לקבל את הטענה שאי אפשר לדבר על מה שהיה לפני בריאת העולם, אך ממילא זה אומר שגם אי אפשר לומר שהעולם נברא. כי בו ברגע שאמרת שהעולם נברא, באותו רגע הגדרת מצב של לפני הבריאה.

ולכן, הגיוני יותר לומר שהעולם היה קיים כל הזמן בצורה כלשהי, וכי אלוהים מעולם לא ברא את העולם. וכך אנחנו גם לא מדברים על לפני הבריאה, וגם לא דנים בשום צורה במהותו של אלוהים...